מדוע כדאי לבית החולים גהה לעשות פיילוט עם מטפלי LICBT?

בחשיפה לחרדות יוצא המטופל לחוות את התופעות שהוא חרד מהן. בתחילה הוא חווה רמות גבוהות מאוד של חרדה אך הוא גם חווה את הירידה וההתפוגגות שלהן וככל שנמשך התהליך העוצמות פוחתות.

בסיום התהליך החרדות נמצאות שם אך ברמה סבירה. המטופל פוגש בהן אך לא מאפשר להן לבנות בו התנהגות לא אדפטיבית. להמחשה אדם שיש לו אגורהפוביה חווה לאחר החשיפה חרדה ברמה סבירה לנוכח התקהלות אך החרדה הזאת לא מונעת ממנו להתערבב בהמון ולהמשיך בדרכו.

אבל אנחנו מדברים על הקונטקסט הפסיכיאטרי של גהה ומדובר בלי כחל ושרק במלחמה של ממש בין האדם לבין עצמו, מדובר על כוחות נפש הפועלים בעוצמה רבה ולכן תישאל השאלה:
האם יוכל ה LICBT להושיט עזרה בקונטקסט העוצמתי הזה, האם יש לו את היכולת, את הכלים לעזור למאושפזים לבנות התמודדות עם מצבם, האם יגלו המאושפזים שיתוף פעולה עם הנתיב הטיפולי של
ה LICBT?

ובכן נציע בענווה שכן תוך הדגשה ש LICBT מעניק מענה רק במישור החרדתי וזאת מהטעמים הבאים:
נציע לחשוב על האוניברסליות של התסמינים: לחרדות בכל העוצמות יש את אותם המרכיבים שמופיעים בהן:
1. מתן עוצמה עצומה לנתיבים קוגניטיביים עקשניים שמתנתקים מזרימת המחשבה הטבעית זו שמחוברת למכלול ההוויה האנושית.
2. הימצאות בלחצים הנוצרים בשל הדרישות הלא אדפטיביות של אותם נתיבים קוגניטיביים נקרא להם גם תבניות חשיבה קשיחות ונשמח להרחיב בנושא החשוב הזה בהזדמנות אחרת.
3. תחושת ניכור.
4. הטלת ספק עצמית מכאיבה מאוד בעת תהליכי חשיבה וביצוע פעולות.
5. היווצרות של שפת חשיבה חרדתית המייצרת תבניות חשיבה קשיחות לא אדפטיביות המתנתקות מראיית המכלול ההרמונית.
6. בניית זיכרון חרדתי.
7. תחושה של סגירות בתוך עולם של הפחתה עצמית והרס עצמי.
8. הכבדה משמעותית על גישה טבעית לעולם הדמיון הנפלא ויצירת נתיבי דמיון חרדתיים. ועוד ועוד.
כלומר שאם ה LICBT יודע לזהות את התסמינים הללו בהתרחשויות החרדתיות שבגזרה שלו שהן אינן פסיכיאטריות הוא יידע לזהות אותם גם בהתרחשויות החרדתיות של המישור הפסיכיאטרי.
אני מאמין אומר בענווה שלכל בני האנוש, לכולנו יש את כל הרכיבים החרדתיים הללו אשר הוצגו השאלה היא איזה ביטוי יש להם בחיינו, מהו כוח ההשפעה שלהם עלינו.

ולסיום אהרון בק מייסד ה CBT ודיוויד בארנס אחד מכוהני ה CBT שניהם פסיכיאטרים דגולים הבינו שהטיפול

התרופתי הפסיכיאטרי אינו מספיק ויש צורך ענקי במישור השיחתי, בתקשורת עם המאושפזים.
בהרצאה מדהימה בטד מספר דיוויד בארנס על מטופלת שלו שניסתה להתאבד אך תודה לאל לא הצליחה שבמהלך האקט לא הייתה מסוגלת לומר לעצמה דברים טובים על עצמה. גם בפגישת הטיפול הראשונה היא לא הצליחה בכך. אך לפגישה השניה היא קיבלה שיעורי בית למצוא דברים טובים שהיא יכולה לומר לעצמה ואז באותה פגישה שניה היא סיפרה שהיא הצליחה להוציא את שני ילדיה מחוץ לארצה בעת הכיבוש הנאצי ובכך להצילם. היא הגיעה איתם לארצות הברית ועבדה בניקיון וזמן קצר לפני הטיפול עם דיוויד בארנסבנה אשר למד מינהל עסקים בהרוורד סיים את לימודיו כבעל ההישגים האקדמאיים הגבוהים ביותר בכיתתו. כמו כן הסתבר שהיא שף גורמה.
אותה מטופלת מרתה שמה אמרה לדיוויד בארנס אני לא מבינה אני פשוט לא ראיתי את העובדות הללו לגביי.
אנחנו אנשי ה LICBT רוצים בכל ליבנו להזכיר לאנשים שלכם מיהם ומהו היופי הגדול השוכן בהם.

אוסיף בענווה שאני עובד כמדריך במרכז תעסוקה לאוטיסטים שהינו טריטוריה מיוחדת מלאה בקסם.
אני תמיד תמיד מביט באוטיסטים המדהימים שלנו בגובה העיניים ופונה אליהם בצורה הטבעית ביותר.
אני מאמין בכל לב שכך צריך לנהוג תמיד כאשר מושיטים עזרה לזולת.
האוטיסטים המדהימים שלנו הם השראה יומיומית עבורי.

הייתה זו לי זכות גדולה לשאת את דבריה של קבוצתו של רודי.